<h1>פסקי רבינו אביגדור צרפתי מבעלי התוספות פרשת נשא</h1>
<h2>דף ב.</h2>
פירוש נזיר. דבר אל בני ישראל [במדבר ו']. בגמרא למה נסמכה פרשת סוטה לפרשת נזיר שכל הרואה סוטה בקילקולה יזיר עצמו מן היין. פי' שעל ידי יין בא לידי עבירה.
ועד אין בה [במדבר ה']. כל מקום שנאמר עד הרי כאן שנים עד שיפרט לך הכתוב אחד, הכי פי' אין בה בטומאה שנים עדים אך יש בו חד בטומאה. וכתיב בה ודרשינן [ג' ע"ב] בה ולא בקינוי ולא בסתירה. פי' דבעינן ב' עדים בקינוי וב' עדים בסתירה ועד אחד בטומאה ואז אין משקין אותה, דתנן [ל"א ע"א] אם היה עד בטומאה לא היתה שותה, אז מיד נאסרה. אך אם אין שום עד בטומאה ואפי' אחד, אך יש לה עידי קינוי ועידי סתירה, אז משקין אותה. וזהו כפשוטו ועד אין בה כלל. וקרא מדריש לתרי גוונא.
<h2>דף ג.</h2>
דבר אחר איש איש כי תשטה וגו' [במדבר ה'], זהו שאמר הכתוב (איוב כ"ד ט"ו) ועין נואף שמרה נשף לאמר לא תשורני עין, והקב"ה עיניו משוטטות בכל הארץ, ופעמים שהקב"ה מפרסמו ודומין פני הולד לפני הנואף, ויודעין כל העולם בודאי שבנו של נואף הוא זה. וזהו שאמר הכתוב (איוב כ"ד ט"ו) ובסתר פנים ישים. ופעמים שעל ידי שיש מחשבה לה בלבה על הנואף, אפי' נבעלת לבעלה דומה הולד לנואף שמחשבתה עליו, שכל הנותן עיניו בצורות יוליד כמותן כצאן יעקב, זהו שאמר הכתוב (יחזקאל ט"ז ל"ב) תחת אישה תיקח זרים. ובגמרא [כ"ז ע"א] כן, דבר אחר איש איש לרבות האשה כאיש שאם היתה סומא או הוא סומא אינה שותה שנאמר ונעלם מעיני אישה. דבר אחר איש איש כי תשטה רוח שטות נכנסה בה, ובגמרא [ג' ע"א] כן, אין המנואפים מנאפים עד שנכנס בהן [רוח] שטות שנאמר כי תשטה.
רוח (טומאה) [קנאה] [במדבר ה']. בגמרא אין אדם מקנא אשתו עד שנכנסה בו רוח טומאה ויש אומרים רוח טהרה, ומסתבר כוותייהו. וקנא. בגמרא דפליגי בהא חד אמר רשות וחד אמר חובה.
<h2>דף ג:</h2>
ועד אין בה [במדבר ה']. כל מקום שנאמר עד הרי כאן שנים עד שיפרט לך הכתוב אחד, הכי פי' אין בה בטומאה שנים עדים אך יש בו חד בטומאה. וכתיב בה ודרשינן [ג' ע"ב] בה ולא בקינוי ולא בסתירה. פי' דבעינן ב' עדים בקינוי וב' עדים בסתירה ועד אחד בטומאה ואז אין משקין אותה, דתנן [ל"א ע"א] אם היה עד בטומאה לא היתה שותה, אז מיד נאסרה. אך אם אין שום עד בטומאה ואפי' אחד, אך יש לה עידי קינוי ועידי סתירה, אז משקין אותה. וזהו כפשוטו ועד אין בה כלל. וקרא מדריש לתרי גוונא.
<h2>דף ד.</h2>
ונסתרה והיא נטמאה [במדבר ה']. וכמה שיעור סתירה כשיעור טומאה, פירוש שיעור בעילה, ופליגי תנאי בהא ובגמרא.
<h2>דף ז.</h2>
והביא האיש את אשתו אל הכהן [במדבר ה']. בגמרא סדר סוטה מוליכין אותה לבית דין הגדול שבירושלים, ומוסרין לה ב' תלמידי חכמים בדרך שלא יבוא עליה, דתנן [כ"ד ע"א] היה בא עליה בדרך אין המים בודקין את אשתו ולכך דווקא ב' אבל חד לא שמא יצטרך לנקביו. ודווקא תלמידי חכמים אבל עמי הארץ לא דאמרינן מעשה היה והוציאו [עשרה] פריצים במטה. ומאיימין עליה כדרך [שמאיימין על עידי נפשות]. בגמרא דאומר לה אם ברור ליך הדבר שטהורה את עמדי ושתי, שאין המים המאררין (אין) דומין אלא לסם היבש שאין (מלחלח) [מחלחל] אלא אם יש שם מכה. וכן מאיימין אותה לא תשתה אם איננה טהורה, ואומרין לה הרבה יין [עושה], הרבה צחוק עושה, ואם אומרת טמאה אני שוברין כתובתה ויוצאה. ואם אומרת טהורה אני מעלין אותה לשער ניקנור ששם מטהרין את המצורע וכו'. ר' יהודה אהך דקאמר מוסרין לה ב' תלמידי חכמים אומר, בעלה נאמן [עליה] עשה קל וחומר מנדה כו', אמרו לו נחשדו על הזנות שאינה חמורה ולא נחשדו על הנידות.
<h2>דף ח.</h2>
ופרע את ראש האשה [במדבר ה']. אין לי אלא ראשה גופה מניין ת"ל האשה ופרע וגו'. כהן פונה לאחריה ופורעה לקיים בה מצות פריעה. פי' לאחריה, שעומד לאחריה כשפורעה שלא יראנה ויהרהר בה. (ולא) [ואי] גרסינן לאחוריו ניחא כלומר דרך אחוריו מסבבה כשפורעה דברי ר' ישמעאל. ר' יהודה אומר אם היה בית (חליצה) [חליצתה] נאה לא היה (מגלחו) [מגלהו] ואם היה שערה נאה לא היה סותרו. וקצת קשה והא ר' יהודה לא חייש להרהור דקאמר דנסקלת ערומה. ויש לומר דווקא [התם] לא חייש להרהור דהא מסתלקא. היתה מכוסה לבנים מכסה שחורים, היו עליה כלי כסף וזהב וטבעות ונזמים היה מסלקן כדי לנוולה. וכל הרוצה לראות יבוא ויראה חוץ מעבדיה ושפחותיה מפני שלבן גס בה. ולמה מגלין ראשה לפי שגילתה ראשה ושערה לפני הנואף.
<h2>דף ט.</h2>
ואם לא שטית טומאה תחת אישך [במדבר ה']. פריך בגמרא וכי יש מזנה תחת בעלה, ומוקי לה במשמשת עם בעלה ודעתה על אחר. וכן הוא אומר (יחזקאל ט"ז ל"ב) תחת אשה תקח זרים כדפי' לעיל.
דבר אחר איש איש כי תשטה וגו' [במדבר ה'], זהו שאמר הכתוב (איוב כ"ד ט"ו) ועין נואף שמרה נשף לאמר לא תשורני עין, והקב"ה עיניו משוטטות בכל הארץ, ופעמים שהקב"ה מפרסמו ודומין פני הולד לפני הנואף, ויודעין כל העולם בודאי שבנו של נואף הוא זה. וזהו שאמר הכתוב (איוב כ"ד ט"ו) ובסתר פנים ישים. ופעמים שעל ידי שיש מחשבה לה בלבה על הנואף, אפי' נבעלת לבעלה דומה הולד לנואף שמחשבתה עליו, שכל הנותן עיניו בצורות יוליד כמותן כצאן יעקב, זהו שאמר הכתוב (יחזקאל ט"ז ל"ב) תחת אישה תיקח זרים. ובגמרא [כ"ז ע"א] כן, דבר אחר איש איש לרבות האשה כאיש שאם היתה סומא או הוא סומא אינה שותה שנאמר ונעלם מעיני אישה. דבר אחר איש איש כי תשטה רוח שטות נכנסה בה, ובגמרא [ג' ע"א] כן, אין המנואפים מנאפים עד שנכנס בהן [רוח] שטות שנאמר כי תשטה.
איש איש כי תשטה אשתו ומעלה בו מעל. מעל זו דבר ערוה. דבר אחר אין מעל אלא שיקור. איש איש לרבות אחד ישראל ואחד כהנים. דבר אחר איש איש ללמדך שהמנאפת מועלת וכופרת בשנים, באיש מלחמה זה הקב"ה ובאישה של מטה, אמר הקב"ה באישך את משקרת שמא בי את יכולה לשקר. משל [לאיש שהיה חבוש בתוך ב' בתים זה לפנים זה] ושני שומרין אחת בפנימי ואחת בחיצון לא הרגיש הפנימי ביציאתו והחיצון הרגיש ותפסו, א"ל לאותו שבפנים שיחקת ובי לא תוכל לשחק, כך באישה היא יכולה לשחק אך בהקב"ה אינה יכולה לשחק שנאמר (תהלים ב' ד') יושב בשמים ישחק ה' ילעג. א"ר אבהו הנואף והנואפת עוברים על י' הדברות. על אנכי, שנאמר (ירמי' ה' י"ב) כחשו בה' ויאמרו לא הוא שכופר בהקב"ה ואומר הנואף לא הוא. על לא יהיה לך, שנאמר (דברים ה' ט') אנכי ה' אלקיך אל קנא, וכתיב ב' פעמים [יקנא] בסוטה שנאמר (ה' י"ד) ועבר עליו רוח קנאה וקנא וגו' ב' קנאות הללו להקב"ה ולבעלה, וזהו שאמר הכתוב (שם ט"ו) כי מנחת קנאות ב' קנאות במשמע. על לא תשא שהנואף עובר ונשבע על שוא שלא עשה. על זכור את יום השבת, שפעמים הנואפת אשת כהן ובן הנואף משמש בכהונה בבית המקדש בשבת ושוחט קרבן ומדליק האש ומחלל השבת שאינו כהן. על כבד, פעמים שבן הנואף גדל עם בעלה של נואפת וסבור בן הנואפת שבעלה אביו [ועובר בשוק ומבזה את הנואף שסבור שאינו אביו]. על לא תרצח, שהנואף נכנס על מנת שאם יהיה נתפס יהרוג או יהרג. על לא תנאף פשיטא היא. על לא תגנוב, שגונב מקור חבירו. על לא תענה, שמעידה שקר על בעלה ואומרת ממך אני מעוברת. על לא תחמוד, שחומד הנואף כל אשר לבעלה ליתן לבן הנולד לה ממנו.
<h2>דף יד.</h2>
ונתן על כפיה [במדבר ה']. כדי ליגעה פי' ותחזור בה חס הקב"ה על עוברי עבירה ק"ו לעושי רצונו.
ולקח הכהן מיד האשה [במדבר ה']. ולא מיד שלוחה הא למדתה שאם פירסה נידה לא היתה שותה. והניף את המנחה. מוליך ומביא מעלה ומוריד. לפני ה'. במזרח בשער נקנור. בירושלמי [פ"ג ה"א] פריך ולא חייש להרהור, פי' שהכהן נוגע ביד הסוטה ומניפין את המנחה. ומוקי לה בכהן זקן. מכאן כן נראה דהא דתנן גבי תנופה [מנחות ס"א ע"ב] כהן מניח ידו תחת יד הבעלים ומניף, איירי ממש על יד הבעלים ולכך פריך שפיר. אך במסכת בכורים פרי"ץ מסימפונט תחת יד הבעלים וכו' למטה בכלי(ם) מן ידיו של הבעלים, ומ"מ תוכל לפרש דאיכא הרהור בראיית ידים או בנגיעה בהם למטה.
<h2>דף טו.</h2>
קמח [במדבר ה']. ולא סולת שלא יהא קרבנה מהודר. שערים. בגמרא היא עשתה מעשה בהמה וכו'. לא יצוק עליה שמן. לפי שהשמן מביא אור והסוטה עשתה מעשה אפילה. ולא יתן עליה לבונה. למה לפי שהלבונה זכר לאמהות שנאמר (שה"ש ד' ו') אל גבעת הלבונה, והסוטה פירשה מעשיה ממעשה אמהות והמנחה שלה מזכרת עון ולא זכות.
<h2>דף יז.</h2>
ולקח הכהן מים קדושים [במדבר ה']. אין קדושים אלא שנתקדשו בכלי והן מי הכיור. בכלי חרש. ולמה לפי שאם לא נטמאה תהיה כמים [טהורים], ואם נטמאה תהיה ככלי חרש שכיון שנשבר אין לו תקנה. ד"א לכך נבדקת במים טהורים. ומן העפר (וכו'). לפי שהעידה התורה על ישראל השמים והארץ השמים שהן ממים והארץ שהיא עפר שנאמר (דברים ד' כ"ו. ל' י"ט) העדותי בכם היום את השמים ואת הארץ. אמרו רבותינו מפני מה אמרה תורה הבא עפר לסוטה, שאם טהורה היא נזרעה זרע הגון כאברהם שנאמר (בראשית י"ח כ"ז) ואנכי עפר ואפר, ואם טמאה היא תשוב אל עפר.
<h2>דף יח.</h2>
אמן אמן [במדבר ה']. ב' פעמים אמן שלא נטמאתי ואם נטמאתי יבואו בה. ד"א אמן אמן. בגמרא אמן שלא שטיתי ארוסה ונשואה שומרת יבם וכנוסה. אמן מאיש זה אמן מאיש אחר. ובפ"ק דקידושין [כ"ז ע"ב] יליף מכאן לגילגול שבועה מן התורה.
<h2>דף יח:</h2>
ואת כי שטית [במדבר ה']. זו ביאה כדרכה. וכי נטמאת. זו ביאה שלא כדרכה. ויתן איש בך את שכבתו. לרבות הסריס. מבלעדי אישך. להביא אשת הסריס על הכל מתנה עליה, ובגמרא [כ"ד ע"ב] מבלעדי אישך כדפי' ולא שקדמה וכו'.
<h2>דף יט.</h2>
ולקח הכהן מיד האשה [במדבר ה']. ולא מיד שלוחה הא למדתה שאם פירסה נידה לא היתה שותה. והניף את המנחה. מוליך ומביא מעלה ומוריד. לפני ה'. במזרח בשער נקנור. בירושלמי [פ"ג ה"א] פריך ולא חייש להרהור, פי' שהכהן נוגע ביד הסוטה ומניפין את המנחה. ומוקי לה בכהן זקן. מכאן כן נראה דהא דתנן גבי תנופה [מנחות ס"א ע"ב] כהן מניח ידו תחת יד הבעלים ומניף, איירי ממש על יד הבעלים ולכך פריך שפיר. אך במסכת בכורים פרי"ץ מסימפונט תחת יד הבעלים וכו' למטה בכלי(ם) מן ידיו של הבעלים, ומ"מ תוכל לפרש דאיכא הרהור בראיית ידים או בנגיעה בהם למטה.
<h2>דף כ.</h2>
וביד הכהן [במדבר ה']. מלמד שביד הכהן נהפכין המים למרים והיו המים המאררים המחסרין את הגוף. ובירושלמי [פ"ה ה"א] מפרש המאררים בגי' ב' פעמים רמ"ח. מלמד כשם שהיו בודקין רמ"ח אברים באשה, כך בודקין רמ"ח אברים באיש שלא יהא חוטא נשכר.
ומחה אל מי המרים [במדבר ה']. מכאן שמחיית השם עושה אותו מרים. וקצת קשה כן נראה דלעיל פי' דביד כהן נעשו מרים. וצריך לומר ביד כהן במה שמחיית השם.
<h2>דף כד:</h2>
ואת כי שטית [במדבר ה']. זו ביאה כדרכה. וכי נטמאת. זו ביאה שלא כדרכה. ויתן איש בך את שכבתו. לרבות הסריס. מבלעדי אישך. להביא אשת הסריס על הכל מתנה עליה, ובגמרא [כ"ד ע"ב] מבלעדי אישך כדפי' ולא שקדמה וכו'.
<h2>דף כו.</h2>
ונקתה [במדבר ה']. מן האלות. ונזרעה זרע. שאם היתה עקרה נפקדת היתה יולדת שחורים עכשיו יולדת לבנים קצרים עכשיו יולדת ארוכים. ויולדת צדיקים כאברהם לפי שנאמר בו (בראשית י"ח כ"ז) ואנכי עפר ואפר והיא נבדקת בעפר.
<h2>דף כו:</h2>
ושכב איש אותה [במדבר ה']. איש ולא ע"י קטן שותה, ומכל מקום משביעין אותה בקטן על ידי גילגול דגדול. שכבת זרע. ולא העראה.
ואת כי שטית [במדבר ה']. זו ביאה כדרכה. וכי נטמאת. זו ביאה שלא כדרכה. ויתן איש בך את שכבתו. לרבות הסריס. מבלעדי אישך. להביא אשת הסריס על הכל מתנה עליה, ובגמרא [כ"ד ע"ב] מבלעדי אישך כדפי' ולא שקדמה וכו'.
<h2>דף כז.</h2>
דבר אחר איש איש כי תשטה וגו' [במדבר ה'], זהו שאמר הכתוב (איוב כ"ד ט"ו) ועין נואף שמרה נשף לאמר לא תשורני עין, והקב"ה עיניו משוטטות בכל הארץ, ופעמים שהקב"ה מפרסמו ודומין פני הולד לפני הנואף, ויודעין כל העולם בודאי שבנו של נואף הוא זה. וזהו שאמר הכתוב (איוב כ"ד ט"ו) ובסתר פנים ישים. ופעמים שעל ידי שיש מחשבה לה בלבה על הנואף, אפי' נבעלת לבעלה דומה הולד לנואף שמחשבתה עליו, שכל הנותן עיניו בצורות יוליד כמותן כצאן יעקב, זהו שאמר הכתוב (יחזקאל ט"ז ל"ב) תחת אישה תיקח זרים. ובגמרא [כ"ז ע"א] כן, דבר אחר איש איש לרבות האשה כאיש שאם היתה סומא או הוא סומא אינה שותה שנאמר ונעלם מעיני אישה. דבר אחר איש איש כי תשטה רוח שטות נכנסה בה, ובגמרא [ג' ע"א] כן, אין המנואפים מנאפים עד שנכנס בהן [רוח] שטות שנאמר כי תשטה.
<h2>דף כז:</h2>
וביד הכהן [במדבר ה']. מלמד שביד הכהן נהפכין המים למרים והיו המים המאררים המחסרין את הגוף. ובירושלמי [פ"ה ה"א] מפרש המאררים בגי' ב' פעמים רמ"ח. מלמד כשם שהיו בודקין רמ"ח אברים באשה, כך בודקין רמ"ח אברים באיש שלא יהא חוטא נשכר.
<h2>דף כח.</h2>
ונעלם מעיני אישה [במדבר ה']. פרט שאם רואה הבעל ומעמעם ואחר כך בא עליה במזיד על הבעילה אך שוגג הוא על המעשה אין המים בודקין אותה, וכן הוא אומר (ה' ל"א) ונקה האיש מעון אם לא היה בעלה מנוקה מעון אין המים בודקין אותה.
ובאו המים וגו' לצבות בטן. ר' יוסי הגלילי אומר זו בטנו וירכו של בועל.
נטמאה [במדבר ה']. ב' פעמים אחד לבעל ואחד לבועל. וקשה למה צריך קרא ונטמאה דאסורה לבעלה תיפוק ליה ממחזיר גרושתו אחר שנישאת. וי"ל דאמרי' בפ"ק דיבמות [י"א ע"ב] ר' יוסי בן כיפר אומר המחזיר גרושתו מן הנישואין אסורה מן האירוסין מותרת משום שנאמר [דברים כ"ד] אחרי אשר הוטמאה, וחכמים אומרים אחת זו ואחת זו אסורה... ואסיק דלר' יוסי בן כיפר לאו בסוטה לית ליה אפי' זנאי נמי מ"ט הויה ואישות כתיב בה. אלמא דגזירת הכתוב הוא לרבנן ואפי' בלא בעילה אסור להחזירה. ולר' יוסי בן כיפר אינו עובר על לא יוכל אם לא בבעילה [וקדושין אבל בבעילה לחודא לא נאסרה].
<h2>דף לא.</h2>
ועד אין בה [במדבר ה']. כל מקום שנאמר עד הרי כאן שנים עד שיפרט לך הכתוב אחד, הכי פי' אין בה בטומאה שנים עדים אך יש בו חד בטומאה. וכתיב בה ודרשינן [ג' ע"ב] בה ולא בקינוי ולא בסתירה. פי' דבעינן ב' עדים בקינוי וב' עדים בסתירה ועד אחד בטומאה ואז אין משקין אותה, דתנן [ל"א ע"א] אם היה עד בטומאה לא היתה שותה, אז מיד נאסרה. אך אם אין שום עד בטומאה ואפי' אחד, אך יש לה עידי קינוי ועידי סתירה, אז משקין אותה. וזהו כפשוטו ועד אין בה כלל. וקרא מדריש לתרי גוונא.
<h2>דף לב:</h2>
והשביע אותה הכהן [במדבר ה']. ולא שתהא נשבעת מאליה. ואמר אל האשה. בכל לשון שהיא שומעת.
<h2>דף לז:</h2>
יברכך [במדבר ו']. בברכה המפורשת. פי' משמע שיהו ישראל מבורכין בכל דבר הכתוב עליו ברכה בפסוק. ואלו הן בבית ובשדה שנאמר (דברים כ"ח) ברוך אתה בעיר וברוך אתה בשדה. בבנים שנאמר (תהלים קל"ח) הנה כי כן יבורך גבר ירא ה' ואומר וראה בנים לבניך וגו'. במשא ובמתן שנאמר (איוב א') מעשה ידיו ברכת וגו'. ביציאה ובביאה שנאמר (דברים כ"ח) ברוך אתה בבואך וברוך אתה בצאתך. ושיהיו הכל מתברכין בך שנאמר (בראשית כ"ח י"ח) והתברכו בזרעך כל גויי הארץ ונברכו בך כל משפחות האדמה. בזקנה שנאמר [ואברהם זקן וגו'] (שם כ"ד א') וד' ברך את אברהם. בתלמידים שנ' (דה"א ד' י') אם ברך תברכני והרבית את גבולי בתלמידים. וישמרך. בגופך שנ' (משלי ג' כ"ו) ושמר רגלך מלכד. בנפשך שנ' (תהלים קכ"א ז') ד' וכו' ישמור את נפשך. מן המזיקים שנ' ד' ישמרך מכל רע ואין רע אלא מזיקין. מן הליסטין שנ' (תהלים צ"א) לשמרך בכל דרכיך. ברית אבות שנ' (דברים ז' י"ב) ושמר ד' אלקיך לך [את הברית] וגו'. שלא יסתלק שכינה מעליך שנ' (בראשית כ"ח י"ג) והנה ה' נצב עליו וגו' שומר לך את הברית (בראשית כ"ח כ') [אם יהיה אלהים עמדי ושמרני בדרך וגו']. ד"א יברכך בבנים, וישמרך בבנות, שבנות ישראל צריכות שמירה יותר מן הבנים. יאר. יעמוד ממך בנים בני (מאור) תורה שנ' (משלי ו' כ"ג) ותורה אור. יעמוד ממך כהנים המאירים אש על המזבח. יעמוד ממך חכמה שנ' (קהלת ח' א') חכמת אדם תאיר פניו. יעמוד לך ישועה שנ' (תהלים כ"ז א') אורי וישעי, יתן לך אור פניו שנ' (תהלים קי"ח כ"ז) אל ד' ויאר לנו. יתן לך מאור עינים ויתן לך חיים שנ' (משלי ט"ז ט"ו) באור פני מלך חיים. יתן עליך שכינתו שנ' (ישעי' ס' א') קומי אורי וגו' ואומר (ישעיה ס' ב') ועליך יזרח ד' וגו'. ויחונך. בילדים שנ' (בראשית ל"ג ה') הילדים אשר חנן אלקים וגו'. בעושר שנאמר (בראשית ל"ג י"א) כי חנני אלקים וכי יש לי כל. ברחמניות שנ' (שמות ל"ג) וחנותי את אשר אחון ורחמתי. בתלמוד תורה שנ' (משלי ד') תתן לראשך לוית חן. ישמע תפילתך שנ' (ישעי' ל' י"ט) חנון יחנך לקול זעקך כשמעתו ענך. חניית בעולם שנ' (ישעי' כ"ט א') קרית חנה וגו'. במשאלותיך שנ' (שמות ל"ג י"ט) וחנותי את אשר אחון, בחן ובחסד שנ' (משלי ג' ד') ומצא חן ושכל טוב וגו'. ישא. קודם גזר דין אם עשה תשובה, לאחר גזר כתיב [דברים י'] אשר לא ישא פנים, ובגמ' [ברכות כ' ע"ב] מפרש אמר הקב"ה כתיב בתורה ואכלת ושבעת וגו' עד והם החמירו עד כזית אכניס להם וכו', לכך ישא ד' פניו. ד"א ישא יתן לך נשיאות פנים. שלום. בכניסתך, פי' בכניסתך בעולם ושלום בצאתך, פי' מן העולם, שלום לך [ולביתך] שנ' ואתה שלום וביתך שלום, שלום זו תורה שנ' (תהלים כ"ט י"א) ד' עוז לעמו יתן וגו', גדול השלום שנקרא שמו של הקב"ה שלום. גדול השלום ששינה בו הקדוש ב"ה מפני השלום. גדול השלום שבו נחתמו הברכות, גדול השלום ששגור בפי כל הבריות לשאול לחבירו לשלום. וגדול השלום שאפי' מתים צריכים שלום שנ' (בראשית ט"ו ט"ו) ואתה תבא אל אבותיך בשלום. גדול השלום שניתן בחלק של צדיקים שנ' (ישעיה נ"ז ב') יבא שלום וגו', גדול השלום שניתן לעושה צדקה שנ' (ישעי' ל"ב י"ז) מעשה הצדקה שלום. גדול השלום שניתן לאוהבי תורה שנ' (תהלים קי"ט קס"ה) שלום רב לאוהבי תורתיך. גדול השלום שמלאכי השרת צריכין לו שנ' (איוב כ"ה ב') עושה שלום במרומיו.
<h2>דף לח.</h2>
כה תברכו [במדבר ה']. בעמידה או אפי' שלא בעמידה ויליף לה גזירה שוה ברכה מברכה מדכתיב (דברים כ"ז י"ב) אלה יעמדו לברך את העם וגו' מה להלן המברכין והמתברכין בעמידה אף כאן המברכים והמתברכים בעמידה. וכן פסק שצריך הקהל לעמוד בשעת הדוכן, ויש דילפינן להו לברך בעמידה מדכתיב (דברים י' ח') לשרתו ולברך בשמו מה שירות מעומד אף ברכה מעומד, ואליביה לא בעינן שיעמדו הקהל, וצריך עיון.
פירוש ברכת כהנים. וידבר ה' וגו' [במדבר ו']. למה נסמכה פרשת כהן לפרשת נזיר לפי שקדושת נזיר כקדושת כהן גדול. פי' שאינו מטמא למת אפילו לקרובים. ד"א למה נסמכה מה נזיר אסור ביין כך כהן מברך אסור ביין, אי מה נזיר אסור בחרצן אף כהן מברך אסור בחרצן ת"ל (דברים י' ח') לשרתו ולברך בשמו, מה כהן משרת מותר בחרצן ואסור ביין כך כהן מברך אסור ביין ומותר בחרצן. אי מה כהן משרת בעל מום לא אף כהן מברך בעל מום לא, ת"ל וכו' דאיתקש לנזיר. וקצת קשה דאמרינן פרק ג' דמגילה [כ"ד ע"ב] כהן שיש לו מומין בידו לא ישא את כפיו מפני שהעם מסתכלין בו ר' יהודה אומר אף מי שהיו ידיו צבועות סטיס. וי"ל דלפי התוספתא [שם פ"ג הי"ז] ניחא ובגמרא [שם] מייתי לה, תנא לא אמרו בעל [מום] לא ישא את כפיו אלא בפניו ידיו ורגליו, וכן משמע דתני טעמא מפני שהעם מסתכלין בו. ומכאן פסק דכהן בעל מום בפניו ידיו ורגליו לא ישא את כפיו. מיהו תני עלה אם היה הכהן דש בעירו מותר לפי שרגילין בו ויודעין מומו, וכן נראה דבעירו מותר אבל בעיר אחרת לא ישא כפיו.
כה תברכו [במדבר ו']. בגזירה שוה בנשיאות כפים או אפילו שלא בנשיאות כפים, ויליף לה מדכתיב (ויקרא ט' כ"ב) וישא אהרן את ידיו אל העם ויברכם מה להלן ברכה בנשיאות ידים וכו', יכול מה להלן דווקא בכהן גדול ובראש חודש ובקרבן ציבור, ת"ל (דברים י"ח ה') כי בו בחר ה' אלהיך לשרתו ולברך בשמו הוא ובניו כל הימים מקיש בניו להוא בנשיאות כפים, ומקיש שאר כל הימים לראש חודש, וכל שירות קרבנות לקרבן ציבור. וכן פסק לברכת כהנים שהוא בנשיאות כפים. ולפי שתלמיד חכם עדיף מכהן גדול שנאמר (משלי ג' ט"ו) יקרה היא מפנינים מכהן גדול העומד לפני ולפנים וכן ברכתן של תלמידי חכמים הקב"ה מסכים על ידן. אך פסק שצריך לישא את כפיו על ראש המתברך ואז שכינה שורה על ידו ומסכים לברכתן. וכן מצינו ביעקב אבינו כשבירך אפרים ומנשה שסמך ידיו על ראשם שנאמר (בראשית מ"ח י"ז) ויתמוך יד אביו וגו' וכן במשה רבינו צוה הקב"ה לסמוך ידיו על יהושע שנאמר (במדבר כ"ז י"ח) וסמכת את ידך עליו וכן עמא דבר. ד"א כה תברכו בלשון הקדש שכל מקום שנאמר עניה ואמירה וככה הוא בלשון הקדש, ויליף לה מעניה ואמירה של לויים.
ויהי ביום כלת משה [במדבר ז']. למה הקדים ברכת כהנים להקמת המשכן, והלא לא עלו לדוכן עד לאחר שהוקם המשכן בשמיני למילואים שנ' (ויקרא ט' כ"ב) וישא אהרן את ידיו אל העם ויברכם, אלא לפי שעשרת הדברות הראשונות שלט בהן עין הרע ונשברו, אמר הקב"ה אעשה אני להקמת המשכן קמיע שלא ישלוט בו עין הרע שהשרתי שכינתי בתוכו.
ד"א כה תברכו פנים כנגד פנים או יכול מול כנגד פנים, פי' עורף של כהנים להדי פנים של ישראל ת"ל אמור להם כאדם האומר לחבירו פנים אל פנים. וכן פסק צריך לכהנים להסיב פניהם כנגד העם. ד"א כה תברכו יכול כל כהן שאינו מברך בלא קריאה עובר בעשה ת"ל אמור להם אין עוברין בעשה אלא כשהשליח ציבור אומר להם לברך וקורא להם כהנים, ואין צריך לומר לכהנים, אלא כשהשליח ציבור קורא ואומר כהנים, אז חייבים לברך בנשיאות ידים. משמע שהשליח ציבור קורא אותם בתפילתו כהנים, והוא מקרא אותם (בברכות והפסוקים) [פסוקי הברכות] שנאמר אמור להם. מכאן פסק הרב ר' חיים הכהן שהשליח ציבור קורא כהנים בתפלתו, וא"כ אומר אלהינו ואלהי אבותינו ברכנו בברכה וכו' עד שמגיע בתפילתו למפי אהרן ובניו כהנים אז שותק ואז יש להם לכהנים להחזיר פניהם כנגד העם, ולברך ברכת אשר קדשנו (וכו' לברך) בקדושתו של אהרן. וכדיליף מחד אמור להם, תרווייהו, לאמר להם ולקרות כהנים, ולהקרות לפניהם פסוקי הברכות, אלמא שאותו שליח צבור שקורא אליהם כהנים, קורא לפניהם פסוקי הברכות. וגם אפילו לכהן יחידי קורא כהנים. והלכה למעשה ראיתי לפני מורי החסיד זצ"ל, ואפילו לא היה נשאוי, אמנם שאר רבותי חולקים בדבר לפי מי שאין לו אשה הוא בלא שמחה ואין שכינה שורה אלא מתוך שמחה. וגם פסקו כל שאר רבותי כשהכהנים עולין לדוכן אין לומר ברכינו בברכה וכו', וראיה לרבותינו דאמר [סוטה ל"ט ע"ב] אין (כהנים רשאין לעמוד) [הקורא רשאי לקרות כהנים] עד שיגמור אמן מפי הציבור, ואותו אמן הוא אמן שעונין מן ברכת הודאה. ואי אמרת שליח ציבור אומר ברכינו בברכה וכו', אם כן מאי אשמועינן. לכך פסקו רבותינו שאין לומר לשליח ציבור ברכינו בברכה, אך מיד שחתם ברכת הודאה קורא כהנים. וגם פסקו שאין שליח ציבור מקרא לכהנים פסוקי הברכות. ובגמרא [ירושלמי ברכות פ"ה ה"ד] מפרש החזן מקרא להם, והחזן אינו אותו המתפלל.
<h2>דף לח:</h2>
ד"א אמור להם [במדבר ו'], צוה הקב"ה להזהיר הכהנים שיהיו מכוונים בברכה בלב לברך ישראל ולא בבהלה. ד"א אמור להם, בגמרא מפרש שלפניהם הם בכלל ברכה שהכהנים אומרים להם פנים אל פנים, ושלאחריהם אינם בכלל ברכה. ד"א כה תברכו בזכות עקידה שנאמר בה (בראשית כ"ב ה') נלכה עד כה. ד"א כה תברכו וגו' אמור להם. מלא ו', טול הו' של אמור ושים בין אותיות כה, ותהיה כוה לשון כוין וחלונות כדפי', לומר להם לעשות חלונות מן אצבעותיהם, ואז יהיה [מציץ] מן החרכים ומן החלונות להסכים בברכה על ידיהם שנאמר (שה"ש ב' ט') מציץ מן החרכים כדפרי', ולא חש הכתוב לכתוב ו' בכה כיון שנקרא במלאפום כמאן דכתיב ו' דמי.
<h2>דף לט.</h2>
ופסק כהן שנשתמד ועשה תשובה הורה רבינו גרשום שעולה לדוכן, אבל כהן שרצח הנפש אינו עולה לדוכן.
<h2>דף מז:</h2>
ונעלם מעיני אישה [במדבר ה']. פרט שאם רואה הבעל ומעמעם ואחר כך בא עליה במזיד על הבעילה אך שוגג הוא על המעשה אין המים בודקין אותה, וכן הוא אומר (ה' ל"א) ונקה האיש מעון אם לא היה בעלה מנוקה מעון אין המים בודקין אותה.
